חודש ושבוע בבולגריה. חודש של התחלות, של הסתגלות. הסתגלות לזה שאני כבר לא סולה (זה עדיין מרגיש מוזר לפעמים), הסתגלות למזג אויר (היום היה מינוס 3), הסתגלות לשפה שהמילים היחידות שהצלחתי לקלוט הן “תודה”, “כן”, “לא”, ואולי “שלום” (אני עדיין מתבלבלת). הסתגלות לאנשים ופתיחות לחברויות חדשות, הסתגלות לזוגיות מרגשת, למגורים חדשים יחד, אחרי כל כך הרבה שנים של לבד. הסתגלות לבית. ליציבות. לשגרה. אני בן אדם של שגרה?  נכון שבבנסקו הייתי כבר כמה פעמים אבל עכשיו זה שונה. עכשיו אני לא אורחת, א

הפעם הראשונה שתעשי משהו לבד לא תהיה טבעית או כיפית – וזה בדיוק למה היא כל כך חשובה. ככה מתחילים לבנות הרגלים שמובילים לביטחון, חופש וניפוץ גבולות.